מטרונום

המטרונום המכני, שהומצא במאה ה-19, מאפשר מדידה מדויקת של מרווחי זמן קצרים. למכשיר צורה פירמידלית עם צד משופע, שעליו מותקן מטוטלת נעה.

המטוטלת נעה מצד לצד במרווחים שווים, ומסייעת לשלוט בתדירות הפעולות ולסנכרן אותן מבלי לצאת מקצב. מכשיר זה נמצא בשימוש בעיקר בתחום המוזיקה — במהלך חזרות והופעות.

המטרונום כולל גם סרגל מדידה, המאפשר לכוון את תדירות התנועות הרצויה. ככל שהמשקולת ממוקמת גבוה יותר על המטוטלת, כך הקצב איטי יותר — ולהפך. כיום, רוב הדגמים המכניים הוחלפו במטרונומים אלקטרוניים, אשר לרוב כוללים טיונר מובנה לתיאום כלי נגינה.

היסטוריית המטרונום

המטרונום הומצא בראשית המאה ה-19. את ההמצאה מייחסים למדען דיטריך ניקולאוס וינקל (Dietrich Nikolaus Winkel) מאמסטרדם, אך השימוש המעשי בו פותח בידי המכניקן והפסנתרן יוהאן נפומוק מלצל (Johann Nepomuk Mälzel).

לאחר שמלצל שיפר את עיצוב המטרונום של וינקל, הוא החל בייצורו בהולנד. באותה תקופה ייעודו העיקרי של המכשיר היה לסמן את הקצב ביצירות מוזיקליות. המלחין הדגול לודוויג ואן בטהובן (Ludwig van Beethoven) הפך את המטרונום למפורסם באירופה כאשר החל לציין את הקצב בתווים בקיצור „MM” (Metronome de Mälzel), מלווה במספר, למשל „MM30” — שמשמעו 30 פעימות לדקה.

ייצור המוני של מטרונומים החל בשנת 1895, ביוזמת התעשיין הגרמני גוסטב ויטנר (Gustav Wittner). לאחר שרשם פטנט על המצאתו, החל ויטנר לייצר את הדגם הקלאסי של מלצל, ולאחר מכן פיתח גרסאות משודרגות. חברת Wittner, שנקראה על שמו, הפכה למותג עולמי נודע, והיא עדיין מובילה בתחום ייצור מטרונומים מכניים ואלקטרוניים באיכות גבוהה.

בתחילה, המטרונום שימש בעיקר מוזיקאים ומלחינים מקצועיים, אך עם הזמן החל להופיע גם בתחומים אחרים. בשנת 1923 השתמש האמן האמריקאי מן ריי (Man Ray) במטרונום כחלק מיצירתו הפיסולית „Object to Be Destroyed” („אובייקט להשמדה”) — מטרונום שעל המטוטלת שלו הודבקה תמונת עין נשית.

בשנת 1957 נגנבה היצירה מתערוכה בפריז ונורתה באקדח על ידי קבוצת סטודנטים, לנגד עיניהם של עדים רבים. האירוע לא גרם נזק לאמן, אלא דווקא הגדיל את תהילתו. מן ריי קיבל פיצוי ביטוחי גבוה ויצר 100 עותקים של היצירה, שקיבלו את השם „The Indestructible Object” („האובייקט הבלתי ניתן להשמדה”).

למטרונום הייתה גם חשיבות היסטורית במהלך המצור על לנינגרד (1942–1944). באותה תקופה, כששידורי הרדיו היו מנותקים, שימש המטרונום כאמצעי אזהרה מפני הפצצות אוויר וירי ארטילרי.

50 פעימות לדקה ציינו מצב בטוח, בעוד ש-150 פעימות לדקה היוו סימן לסכנה חמורה. מאוחר יותר תועד השימוש ההיסטורי הזה ביצירה המוזיקלית „המטרונום של לנינגרד” עם מילים מאת מָטוּסוֹבסקי ולחן מאת בַּסנֵר.

סוגי מטרונומים

המטרונומים המכניים היו בשימוש נרחב עד סוף המאה ה-20. כיום הם כמעט הוחלפו לחלוטין בדגמים אלקטרוניים, המדויקים והמשוכללים יותר. חברת Wittner, הפעילה מאז המאה ה-19, ממשיכה להיות מובילה בתחום.

למטרונומים האלקטרוניים עיצוב ותכונות שונות לחלוטין מהגרסה המכנית. במקום פירמידה עם מטוטלת, הם קומפקטיים, עשויים פלסטיק, ומכילים כפתורים ותצוגה דיגיטלית. תכונותיהם העיקריות כוללות:

• קומפקטיות. המטרונום האלקטרוני קל, דק ונכנס בקלות לכיס, לתיקייה או לתיק.
• טווח קצבים רחב. דגמים מודרניים מציעים קצב בין 30 ל-280 פעימות בדקה.
• ריבוי פונקציות. ניתן להחליף את צליל ההקשה הסטנדרטי בצפצוף או בצלילים אחרים.
• יכולת לשמור דפוסי קצב בזיכרון ולנגן אותם מחדש.
• פונקציות נוספות: טיונר מובנה, מזלג צליל (Pitch Pipe), מקליט וטיימר.
• שימוש בתנאי תאורה נמוכה. תצוגה עם תאורת רקע מאפשרת כיוון נוח גם בחשכה.

אילו מלצל וויטנר יכלו לראות את תכונות המטרונומים המודרניים, ודאי היו נפעמים. המטרונומים האלקטרוניים עולים על המכניים כמעט בכל היבט — מלבד אחד: הם דורשים מקור אנרגיה. לעומתם, המטרונומים המכניים פועלים באמצעות מנגנון קפיצי ואינם זקוקים לחשמל.

המטרונום באתר שלנו תואם לכל הדפדפנים ומערכות ההפעלה. הפעלת התוכנה פשוטה ומהירה. זהו כלי שימושי לכל מי שרוצה לשמור על קצב מדויק.