מטרונום

המטרונום המכני, שהומצא במאה ה-19, מאפשר מדידה מדויקת של פרקי זמן קצרים. למכשיר צורה פירמידלית עם קצה משופע אחד, עליו מונחת מטוטלת ניתנת להזזה.

על ידי מעבר מצד לצד במרווחי זמן קבועים, הוא מאפשר לך לשלוט ולסנכרן את תדירות הפעולות מבלי לאבד את הקצב. לרוב, מכשיר זה משמש בתחום המוזיקלי: בחזרות ובהופעות קונצרטים.

בנוסף למטוטלת, עיצוב המטרונום כולל סולם המאפשר להגדיר את תדירות התנועה הרצויה. ככל שהמשקל על המטוטלת גבוה יותר, כך התדירות נמוכה יותר, ולהיפך. דגמים מכניים היום פינו את מקומם לאלקטרוניים, שלעתים קרובות משוחררים עם מקלט מובנה - לסנכרון כלי נגינה.

היסטוריה של המטרונום

המטרונום הומצא בתחילת המאה ה-19. המחבר שייך למדען דיטריך ניקולאוס וינקל מאמסטרדם, אך היישום המעשי של המכשיר נמצא על ידי המכונאי והפסנתרן יוהאן נפומוק מאלזל.

לאחר ששיפר את מטרונום וינקל, הוא ארגן את ייצורו בהולנד. המטרה העיקרית של המכשיר באותה תקופה הייתה לספור את הקצב ביצירות מוזיקליות. המלחין המפורסם לודוויג ואן בטהובן עשה המצאה זו ידועה באירופה. הוא היה הראשון שסימן את הקצב בתווים עם כינוי האותיות MM, המתייחס למטרונום של מאלזל. אחרי הקיצור בהערות הגיע מספר, למשל - MM30, שהתאים ל-30 פעימות בדקה.

המכשיר הוכנס לייצור המוני בשנת 1895 על ידי היזם גוסטב ויטנר מגרמניה. הוא רשם פטנט על ההמצאה והשיק תחילה את ייצור הגרסה הקלאסית של המטרונום של מאלזל, ולאחר מכן החל לשפר אותה. על שם היזם, ויטנר זכה לתהילה עולמית, וכיום הוא מפורסם בייצור המטרונומים המדויקים ביותר באיכות ללא תנאי: הן בביצוע מכאני סטנדרטי והן באלקטרוניים מודרניים.

בתחילה, המטרונום שימש רק מוזיקאים ומלחינים מקצועיים, אך הפופולריות שלו גדלה בקרב שאר המעמדות: בשנת 1923, האמן האמריקאי מאן ריי השתמש במכשיר כדי ליצור את הקומפוזיציה הפיסולית "Object to Destroy". זה היה מטרונום, שעל המטוטלת שלו נקבעה תצלום של עין של אישה.

ב-1957, עבודתו של ריי נגנבה מאולם התצוגה לאור יום ועם מספר רב של עדים. החוטפים, שהתברר שהם סטודנטים פריזאים, השמידו אותה בירייה מאקדח. לא רק שזה לא גרם נזק למחבר, אלא להיפך, זה הביא לפופולריות רבה עוד יותר. הוא קיבל ביטוח משמעותי עבור המטרונום השבור והכין ממנו 100 עותקים נוספים, שכל אחד מהם נקרא "החפץ הבלתי ניתן להריסה".

אם מדברים על המשמעות ההיסטורית של המטרונום, ראוי לציין גם את לנינגרד הנצורה, שם הוא שימש בשנים 1942-1944 כתחליף לתקשורת הרדיו הכבויה. בעזרת המכשיר הודיעו לאוכלוסיית העיר על הפגזות והפצצות.

פעימה של 50 פעימות לדקה נועדה לסביבה בטוחה, ו-150 פעימות לדקה נועדו למצב סכנה קיצונית. לאחר מכן, זה תואר ביצירה המוזיקלית "לנינגרד מטרונום" לפסוקים של מטוסובסקי ולנגינת בסנר.

סוגי מטרונומים

מטרונומים מכניים היו בשימוש נרחב עד סוף המאה ה-20, אך כיום הם הוחלפו כמעט לחלוטין בדגמים אלקטרוניים - אפילו יותר מדויקים וקלים לשימוש. יתר על כן, היצרן המוביל שלהם נשאר אותה חברה Wittner, הידועה בכל העולם התרבותי מאז סוף המאה ה-19.

לגרסה האלקטרונית יש מראה שונה לחלוטין ופונקציונליות מורחבת. עכשיו זו לא פירמידה עם קצה משופע ומטוטלת מתנדנדת, אלא מכשיר פלסטיק קומפקטי עם כפתורים ותצוגה אלקטרונית. התכונות שלו כוללות:

• קומפקטי. המטרונום האלקטרוני שטוח, קל משקל ונכנס בקלות לכיס, לתיקייה או לטאבלט.
• מגוון רחב של קצבים. עבור דגמים מודרניים, הוא נע בין 30 ל-280 פעימות לדקה.
• רב תכליתי. במידת הצורך, ניתן להחליף את הצליל הסטנדרטי של פגיעות בלחיצות, חריקות וצלילים אחרים.
• היכולת לשמור תבניות קצב בזיכרון המכשיר - עם שידור והשמעה לאחר מכן.
• בלוקים מובנים נוספים: טיונר, מזלג כוונון, מקליט, טיימר.
• יכולת שימוש בחושך. ניתן להציג מידע על מסך עם תאורה אחורית, המאפשר לך להתאים את הקצב בכל אור.

מלזל וויטנר היו מקנאים בפונקציונליות כזו, ובקושי יכלו לדמיין שהיא תהפוך לזמינה בגרסאות משופרות של המטרונומים המכניים שלהם 100 שנה לאחר יצירת הגרסאות הראשונות. עם זאת, העובדה היא שמטרונומים אלקטרוניים מודרניים עדיפים באופן משמעותי על מכאניים מכל הבחינות.